החלטה למחיקת בקשת בנק החקלאות לישראל לפירוק משק "עין כמונים" בצפון והתרה לפנות למשקמת

הבקשה

1.         המבקש, בנק החקלאות לישראל בע"מ (בפירוק מרצון), הגיש, באמצעות המפרקת שלו, בקשה לפירוק החברה עין כמונים משק חקלאי בע"מ בגין חוב נטען העולה על 10 מיליון ש"ח. מהבקשה עולה כי האירועים אשר קדמו להגשתה נפרשים על פני שנים רבות.

מקורו של החוב בהלוואה שקיבלו החברה ובעלי מניותיה, המשיבים 1 ו-2, למטרת סיוע לחקלאים של משרד החקלאות, בין השנים 1980-1982. פעילות החברה היתה בחוות עין כמונים ועסקה בעיקר בבית בד, דירים של עיזים ומחלבה, המשמשים לייצור תוצרת חקלאית.

2.         כבטוחה למתן ההלוואה קיבל הבנק מהחברה שיעבוד שוטף על כל נכסיה וזכויותיה. השיעבוד נרשם עוד ב-19/11/80. כבטוחה נוספת קיבל הבנק מהמשיבים 1 ו-2 ערבות אישית ובנוסף נרשם משכון בגינו קיבל הבנק התחייבות לרישום משכנתא ראשונה ממינהל מקרקעי ישראל.

3.         הבנק החל בהליכי גבייה מהחברה והמשיבים 1 ו-2 כבר ב-1984 כאשר מונו כונסי נכסים לחברה ונפתחו הליכים למימוש הנכסים.

4.         ב-4/11/86 נעשה הסכם פשרה בין הבנק לבין החברה והמשיבים, במסגרתו התחייבו החברה והמשיבים להחזיר את החוב בתשלומים, כמפורט בנספח ג' של הבקשה. מטרת ההסדר היתה לשמר את נכסי החברה תוך הבטחת תוכנית להבראתה.

5.         בעקבות חוק ההסדרים במגזר החקלאי והמשפחתי, תשנ"ב - 1992 (להלן: "חוק גל") הוכנסה החברה לתוספת השנייה לחוק גל והפכה לאגודה חקלאית אשר חובותיה מוסדרים בפני המשקמת והמינהלה להסדרים שהוקמה על פי חוק גל.

במסגרת הליכים אלו ביקש המשיב 1 להשתחרר מתשלום חובותיו. ביום 17/2/97 ניתנה החלטה ע"י המשקמת בה התירה למשיב 1 לשלם על חשבון חוב החברה את סכום חלף הערבות על פי סעיף 16 לחוק גל. סכום זה שולם בפועל ביום 26/2/97.

6.         המשיב הגיש בקשה למשקמת לקבוע שהשיעבוד פקע, כי ניתן להבטחת הערבות האישית וזו מוצתה בתשלום חלף הערבות.

בקשתו של המשיב 1 לביטול השיעבוד נדחתה בהחלטת המשקמת ביום 13/12/00. החברה והמשיב 1 עתרו לביהמ"ש המחוזי בתל-אביב לביטול החלטת המשקמת. לפי פסק-הדין שניתן בה"פ 206/01 הוחזר התיק למשקמת לשמיעת הוכחות גבי זהות החיוב המובטח בשיעבוד.

7.         בהחלטה השניה מיום 18/2/04 נקבע כי השיעבוד נועד להבטחת ההלוואות ואין לבטלו כל עוד חובה של החברה שריר וקיים. החברה והמשיב 1 הגישו בקשה לביטול ההחלטה השניה.

בפסק-הדין בה"פ 590/04 נקבע ע"י ביהמ"ש המחוזי בתל-אביב כי השיעבוד ניתן להבטחת ערבות המשיב לחובות החברה.

על פסק-הדין הגיש הבנק בקשה לרשות ערעור לביהמ"ש העליון אשר תלויה ועומדת וממתינה להכרעה.

8.         מצאתי להרחיב את תיאור ההשתלשלות עד כה כדי להסביר את השאלה העומדת לדיון ושפורטה ע"י החברה והמשיבים בבקשה 1 בהתנגדות למתן צו פירוק ובקשתם לדחיית הבקשה לפירוק בהעדר סמכות עניינית.

טענות הצדדים

9.         לטענת הבנק ללא הליך פירוק לא יתאפשר לו להיפרע מחובה של עין כמונים כלפיו, הואיל והמשקמת אינה מנהלת הליך גביית חוב קולקטיבי ואין לה הסמכויות שיש למפרק.

נטען שלבית המשפט סמכות להורות על פירוקה של עין כמונים, אולם במסגרת הפירוק לא יופעלו סמכויות שנמסרו בחוק גל למשקמת (סעיף 31(ד)(1)). הבנק טוען כי המשיבים רוקנו את מצבת נכסיה של עין כמונים והעבירו אותם לעסק משפחתי אחר, תוך הימנעות מתשלום חובותיה. המבקש מבהיר כי לאחר שלא נותרו לחברה נכסים ברי-פרעון, לא נותרה לו ברירה אלא לעתור לפירוקה של החברה ע"י ביהמ"ש המוסמך.

10.       המשיבים מנגד, נסמכים על הוראותיו של חוק גל. לטענתם אין לבית המשפט הסמכות העניינית לדון בחובה של עין כמונים הואיל וסמכות זו מסורה למשקמת ולה בלבד. המשיבים דוחים מכל וכל את טענות המבקש לפיהן הזוג אוברוצקי נקט בפעולות כלשהן של הברחת נכסים ומציינים שכל שהיה ומומש בהליך השיקום נותר בקופת המשקמת ועל המבקש לפנות אליה בבקשה להיפרע מחובו.

אין מחלוקת בין הצדדים כי החוב לבנק הוא "חוב כולל".

11.       טענתם העיקרית של המשיבים שלפי חוק גל אין לפתוח או להמשיך בהליך לגבי "חוב כולל" או ערבות לחוב זה, אלא בהתאם להוראות חוק גל. "חוב כולל" כהגדרתו בחוק גל הינו החוב של גורם חקלאי ליום 31/12/91 שהוא נובע מעיסוקו כחקלאי.